נשואה, רווקה ומלחמת הסמנטיקה
למילים יש צליל, ואלפי משמעויות שמפעילות אותנו כמו כלי נגינה.
" אני אמא" , כמה רוך ועדנה יש במילה הזאת, הבטחה כמוסה של אושר עילאי.
" אני נשואה" צליל של כבוד, תחושת ערך ושייכות יש במילה הפשוטה הזאת.
" אני רווקה" מצטלצל קצת פחות טוב, אולי כדאי לברר בת כמה את? צליל של בדידות, חוסר ערך וסתמיות. לא מילה שבמיוחד כדאי לשייך לעצמי, בטח לא אחרי גיל 30.
נניח שהייתי מחליטה שבמקום רווקה אהיה " עצמאית" – כך אקרא לעצמי.
 |
| את נשואה? לא, אני עצמאית |
מי תתקוממנה ראשונות? אולי הנשים הנשואות – רגע גם אנחנו עצמאיות ומשוחררות, אנחנו לא מוכנות שתקראי
לעצמך כך. אם את רווקה, זה מתאים לנו, ושומר את פער המעמדות הראוי בינינו,
אך אם את עצמאית – זה כבר מילה נחשקת ויכולה ליצור היפוך מעמדות בינינו.
אם את עצמאית זה אומר שאנחנו תלויות ולכך אנחנו לא מוכנות – תישארי את רווקה ואנחנו נשואות – זה הרבה יותר מתאים לנו.
אז אהיה משוחררת, זה גם מגדיר את מצבי מצוין – אני אישה משוחררת.
והן מיד יאמרו – נראה לך, מה אנחנו כבולות? תישארי את רווקה במקום המיועד לך.
מעמד שלם בכוחה של המילה –
האם באמת ייתכן שמעמדן ותחושתן של רווקות יכול להשתנות בכוחה של מילה אחת?
מעתה במקום רווקות, פרודות וגרושות
יקראו משוחררות, חופשיות או עצמאיות,
למה להתפשר על פחות?
מה אתן מעדיפות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה