מניפסט האישה המאושרתמוקדש לאחותי האהובה והמשוחררת
השאלה הכנה שכדאי לכולנו לשאול היא מה באמת עושה אותי מאושרת?
האושר שלנו גודר ונוכס במשך אלפי שנים לגידול ילדים ומשפחה, ובשנים האחרונות גם לזוגיות מאושרת. אך האם זה האושר האמיתי או שהאושר שלנו נוצל למטרות של שימור חברתי והישרדות?
מה קורה לדורות על דורות של נשים שמרגע יציאתן מרחם אמן, האושר שלהן מוגדר בבירור כאושר של אמהות ומשפחה? האם יש לנו איזושהי דרך כיום לבדוק מהו האושר האמיתי של נשים בלי הכבילה הזו?
נראה שיש כאן מעגל סגור –אני מאמינה שזוגיות ומשפחה היא שעושה אותי מאושרת באמת ולכן כשאין לי אהיה אומללה וכשיש לי אהיה שמחה. זה טיעון סיבובי שבשום אופן לא יכול להוכיח את עצמו. ועם זאת אינספור נשים חיות בתוך האמונה המעגלית הזאת – מה עושה אותך מאושרת? הבעל והילדים שלי. למה את לא מאושרת? אני לבד.
כמה נשים סובלות מהטיעון הסיבובי הזה? רבות סובלות בהמתנה למשפחה המיוחלת ורבות עוד יותר סובלות מכלוב של זהב בו הן חשות שהן אמורות להיות מאושרות לפי כל הקריטריונים אך בכל זאת יש בתוכן חוסר סיפוק, תחושות של דיכאון, חוסר יכולת ועוד מיני רגשות לא מוסברים.
הייתי אומרת שהדיכאון הפושט כמגפה בין נשות העולם המודרני דומה להיפר אקטיביות של ילדים –
כביכול מחלה לא מוסברת שצריך לטפל בה בכדורים, טיפול פסיכולוגי מעמיק ואולי משהו גנטי, כשהסיבה העיקרית גלויה וברורה לכול מי שמוכן להסתכל מעבר לנורמות החברתיות המקובלות ולראות בדיוק באותן הנורמות את הגורם העיקרי לכך. על הילדים לא אדבר כאן, אך על הדיכאון הנשי דווקא כן.
נחפש את הסיבות לדיכאון בנבכי נפשה של האישה, ביחסים שלה עם אמה ואביה, ברגשיות יתר, באינסוף פלונטרים מסובכים מבלי לתת את הדעת למובן מאליו – הזוגיות והמשפחה שמנהלים את חייה ואת עצמיותה.
האם אפשר במקום הטיפול הפסיכולוגי או הכדורים נוגדי דיכאון לשחרר אותה מהזוגיות והילדים לתקופה מסוימת? חופשה רק עם עצמה בה היא יכולה להתחבר לעצמיות המאושרת והמשוחררת שהוא טבעה האמיתי? האם נשקול לערער על מבנה המשפחתיות המקודש והיחסים המקובעים בין אישה לגבר ובין אמא לילדיה?
לא! עדיף להאמין שיש בעיה עם האישה ולא לבדוק צורת חיים אחרת. עדיף אפילו לתת לה כדורים, לשנות את הכימיה של מוחה, ולפגוע בבריאותה מלהציע לשנות את תפקידה המסורתי והמיטיב כביכול.
האם אפשר להציע לאותה אישה לגלות משהו מפתיע על עצמה? לפעול בצורה יצירתית ונועזת כדי להוציא אותה בבת אחת מכלוב של זהב אליו נקלעה?
הנחת היסוד של האושר הנשי הוא משפחה – ולכן לא רבים חושבים שבדיוק אותו מבנה יכול להיות הבעיה. ואני לא מתכוונת רק במקרים בהם המשפחה לא מתפקדת , אלא גם במקרים בהם הזוגיות וגם ההורות טובים ומוצלחים. כן גם במקרים האלו, אם אותה אישה לא מאושרת זה יכול להצביע שמשהו בצורת החיים לא מאפשר לה לפרוח, גם כשטוב.
נשווה זאת לאישה שחיה עם עצמה ( מה שנקרא רווקה), יהיה ברור תרבותית שעדיף לה להיות בזוגיות ובמשפחה גם אם חייה טובים והיא מאושרת – תמיד יהיה ברור שזוגיות זה מצב עדיף עבורה. אך אישה בזוגיות טובה לעולם לא נחשוב שעדיף לה להיות עם עצמה לבד, פשוט כי זה עדיף ולא כי יש בעיה. אפשר לומר שזאת הטיה תרבותית, שלא בהכרח מוכיחה את עצמה.
אם נוכל לנוע בחופשיות בין זוגיות לרווקות/עצמאות, בלי דעות קדומות, קישור לאושר או כאב, העדפה, תיוג של ערך עצמי - יש סיכוי שבאמת נגלה מהו אושר אמיתי עבורנו. אותו אושר שנמדד לא לפי הזוגיות שלי, האמהות שלי, ומערכות היחסים בחיי – אלא לפי קריטריונים פנימיים של שמחת החיים הטבעית שאני חשה, רמת האנרגיה והיצירתיות בחיי.
אם נסתכל סביב נגלה שנשים שהן בתקופה של עצמאות, ולא בזוגיות, והן לא מרגישות תחושות של חוסר יכולת בתחום הזוגי/משפחתי שמעיב על אושרן, תחושה שהערך שלהן נפגע או שחסר להן משהו - נראה שהן נוטות להיות מאד מאושרות, הרבה פעמים יצירתיות ופעילות יותר, עם תחושת שחרור וקלילות בחיים.
בייחוד אפשר לראות זאת אצל נשים אחרי גירושין, שכבר מרגישות שהן עשו את זה! ואין להן את הלחץ להוכיח ו/או להביא ילדים – ובמקום להיות אומללות בעצמאות שלהן, כפי שהטון החברתי היה מכוון, הן דווקא פורחות ושמחות.
האם אנחנו מוכנות לבדוק את האושר שלנו בלי לקשור אותו בשום צורה לזוגיות, ילדים ומשפחה?
האם אנחנו מוכנות לבדוק באמת האם יש אושר בתוכנו, בתוך הקיום הייחודי שאנחנו, שמאפשר פריחה, יצירתיות ושמחת חיים בלי שנהייה בזוגיות?
איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שאנחנו כל כך מאמינות שהאושר שלנו נמצא בזוגיות ובמשפחה, ובכל זאת הרבה פעמים אנחנו יצירתיות ומאושרות יותר בלעדיו? נובלות ואומללות בתוכו? לא תמיד כמובן.
נראה לי די ברור שזה פרדוקס שנחשף ליותר ויותר נשים בשנים האחרונות, בתקופה המאפשרת לאישה להיות לבד, נטולת זוגיות מבלי שהטון החברתי ידכא אותה לחלוטין ולא יאפשר לה ליהנות מזה. פעם היו רק נשים בודדות שגילו את זה, אך הנה כיום זו תופעה הולכת ומתרחבת.
נראה לי הדבר הראשון שכדאי לעשות בעניין הוא קודם כול לשחרר את כל הנשים הרווקות, גרושות, פרודות, אלמנות החיות בתקופה הנוכחית עם עצמן – לתוך האושר, השחרור והיצירתיות שבחיים עם עצמך.
לא חבל? במקום ליהנות מתקופה זאת רבות כל כך מבזבזות אותה בתחושה של המתנה לדבר האמיתי. אבל הנה הדבר האמיתי הוא גם עכשיו, זו ההזדמנות הייחודית שלך להיות מאושרת, משוחררת ויצירתית . כמה מעט נשים נהנות מהזכות הזו?
לא כדאי לבזבז את התקופה הזו על תחושות של חוסר ערך (אני לא מספיק טובה, לא יכולה למצוא זוגיות וכו'), המתנה ותחושת חסר. אז קורה שאת לא מנצלת את התקופה היקרה מפז הזו לגילוי של שמחה פנימית, חופש והיצירתיות הייחודית שלך.
כחברה של נשים ככל שנאפשר לכל הנשים החיות בעצמאות למצות את הפוטנציאל המלא של עצמן בתקופה הזו, ולא נמרר להן את החיים בציפייה השקרית להיות כמונו בזוגיות ובאמהות, הן יסללו גם לנו ולבנותינו את הדרך לתרבות חדשה בוא בכל זמן אנחנו יכולות לנוע בחופשיות לתוך ומחוץ לזוגיות, ולגלות את השמחה והיצירתיות בתוכנות בקלות ובטבעיות.
אז בפעם הבאה שהחברה ה"רווקה" שלך מתלוננת שהיא רוצה להיות בזוגיות, תחשבי רגע לפני שאת משתתפת בצערה!
אני מאמינה כמוך שהאושר שלנו אינו קשור אף פעם לנסיבות חיצוניות. הדוגמאות הקיצוניות לזה כמובן הן מורים נאורים שחיים במערה, או למשל אקהרט טולה שתקופה מסויימת חי על ספסל. האושר הוא הוויתנו הפנימית הוא אפילו לא תלוי בזה שיש לנו גוף... ותחשבו על זה!
השבמחק