היום הרהרתי באחד החלקים המעצבנים ביותר בפסיכולוגיה הנשית – אפשר לקרוא לזה היאכנה.
איך קורה המעבר המרתק מאישה צעירה וחיננית ליאכנה מעצבנת?
על פניו כל אישה יכולה להיות שונה מאד ואולי אף יש לכל אחת דרך חיים אחרת, אך אם נסתכל טוב יותר נוכל לזהות את היאכניות כקו עדין ומשותף לכולנו.
הזדהות יתר עם מי שהפכתי להיות – רוב חיי וזהותי העצמית קשורים למשפחה, לקריירה, או הישג אחר שאני במיוחד גאה בו. אני אוהבת לדבר על זה, להתעסק בזה, ולהשוות את עצמי לאחרות שיש להן יותר או פחות מזה.
איבוד הגמישות – התקבעתי על התנהגויות ותפיסות עולם מסוימים, והשינוי היחיד הצפוי אצלי זה אולי כשאצא לפנסיה, או כשהילדים יצאו מהבית.
העתיד בשליטתי – העתיד בנוי אצלי כבר בראש ואני מאד מרוצה מזה. אני מכורה לחיים שיש לי וכל שינוי עתידי נראה מבאס, מרתיע או מפחיד.
סיפוק עצמי – כל שנותר לי הוא לטפוח לעצמי על השכם ולקוות שדברים לא יהרסו. אני במיוחד מרחמת על כל חברותיי שאין להם את זה, או מקנא באלו שיש להן אפילו יותר.
אפשר לומר שיאכנה אוהבת להיות זו שמבינה, שיודעת ושגם עשתה את זה.
עוד על פסיכולוגיה נשית
זוגיות דייטינג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה