רק אני והחרדה שלי,

 או  Free Floating Anxiety

החיים מלווים בתחושת חרדה קלה, המרחפת באוויר, לפעמים כמה מטרים מעליי, לפעמים כמה ס"מ מעלה, ולפעמים היא נוחתת נחיתת חירום לתוך הלב שלי, וממלא את כל הגוף עד.. שהיא שוב נוסקת מעלה אל בין העננים שמעל ראשי.

החרדה היא בת זוג נאמנה ביותר, בעוד אני כל הזמן מנסה להסביר אותה, למצוא לה תשובה, למצוא את ההחלטה הנכונה, הפעולה הבאה שתשלים את הזוגיות שלי עם התחושה האמורפית הזאת ותביא לפרידתנו הסופית. ואילו החרדה נשארת איתי, מחויכת ובטוחה בעצמה, יודעת שאנחנו ביחד עד הסוף.

וזה לא שהחרדה גלויה לעין, רוב הזמן אני לא מרגישה אותה אפילו, ממשיכה ביומי שמחה וטובת לב, רק מה? יש סימפטום אחד קטן המעיד על קיומה, רמז דק ועדין עד מאד  -    מוח בתזזית, ממש עיר ללא הפסקה.

אני מסתכלת מסביב, וזה נראה טבעי – תפקוד מוחי תקין. אצל כולם זה ככה. ואני עוד נחשבת אדם רגוע.

אז האם תנועת המוח שלנו היא טבעית? תגובה לעולם מלא גירויים ואתגרים?

יש כל כך הרבה אפשרויות להסביר את זה, והנה אני אציע עכשיו עוד אפשרות – האפשרות הנשית. לבנות את החיים מחדש, בצורה המאזנת באמת את הגבריות והנשיות בתוכנו, הנותנת מקום שלם ורחב לאנרגיה הנשית להתבטא ולנשום דרכנו.

הנשיות היא המרחב המאזן, המקום בו אפשר פשוט ליהנות, לשמוח ולחגוג את החיים עכשיו. בדיוק כמו שהם. בלי כל התוכניות והמטרות, בלי כל הטרדות של מה צריך להיות.

זה הרי מפליא – אני מסתכלת על נשים בכל העולם, בכל מצבי החיים, ולרובן פשוט יש את היכולת הטבעית ליהנות מהרגע, לשמוח עכשיו. לא משנה כל התוכניות והמטרות, חשבון הבנק והדאגות – במצב הטבעי שלנו אנחנו פשוט שמחות.

 אם באמת תסתכלו על נשים כשהן לא שמות לב, ברגעים שאף אחד לא מסתכל, והן לא מתלוננות באותו רגע על הבעיות שלהן, אז אולי תופתעו – תראו שיש רגעים, ככה בין לבין, שהן שמחות ומסופקות. ככה סתם.



אז עכשיו תבדקי, אם נוריד את כל הפוזות, וכל מה שאת צריכה להצטרך כדי להיות בסדר עם כולם,
בינינו - נכון שאת שמחה?